בלוג סדנת איתי שריף: ידע מעשי בניהול עימותים

מנהל בית ספר יושב בחדרו. הורה נכנס — צעקות, איומים, ההורה כבר החליט על אויב לפני שנאמרה מילה אחת. מה שמתרחש בשניות הבאות — הטון שהמנהל יבחר, הדרך שגופו יגבה את הטון, המשפט הראשון שייצא מפיו — יקבע אם השיחה תכנס למסלול של פיתרון או תעבור אסקלציה לעימות פיזי. לרוב אנשי הצוות בבתי הספר אין כלים לרגע הזה. לא מחוסר מחויבות. מחוסר הכשרה מתאימה.

כשאנשים מדברים על אמון, הם שואלים בדרך כלל שאלה אחת:האם האדם שמולי אומר אמת? זו שאלה חשובה. אבל היא קטנה מדי. אמון אינו נשען רק על בירור של אמת ושקר. ברוב המקרים, החיים המשותפים שלנו אינם מתנהלים כך. אנחנו לא בודקים בכל רגע את ערך האמת של כל היגד. אנחנו פועלים בתוך עולם שמוחזק על ידי תשתית רחבה יותר: יחסים הדדיים, תפקידים, יכולות, גבולות, הרגלים, ומסגרות פעולה. כשאני פותח ברז ושותה מים, אני לא בודק מחדש את כל שרשרת האספקה. כשאני נוהג בכביש, אני לא מאמת בכל רגע את כוונותיהם של

כולנו מכירים את הרגע הזה: העימות כבר נגמר, האדרנלין מתחיל לרדת, ופתאום אנחנו יודעים בדיוק מה היינו צריכים להגיד. אנחנו משחזרים בראש את הטונציה הנכונה, את המילים המדויקות ואת קור הרוח שהיה אמור להיות לנו. בתיאוריה, אנחנו מנהלים מצוינים. בתיאוריה, אנחנו יודעים לווסת רגשות. אבל במציאות? במציאות יש דופק, יש הזעה, ויש מערכת לימבית שמשתלטת על המוח ומכבה את היכולת לחשוב בצורה רציונלית. הפער הפיזיולוגי הבעיה היא לא חוסר בידע. הבעיה היא שהידע שלנו מאוחסן ב"קומה" אחת של המוח (הקליפה המ

אנחנו רואים בטבע רק את האלמנטים התחרותיים ומחמיצים את שיתוף הפעולה, מבחינה רגשית אנחנו רואים באמון רק בחירה פשוטה: לתת אמון או לא.

אחרי האסון באוקטובר חיפשתי דרך לנשום ומצאתי אותה בעבודה חקלאית בעוטף עזה. אחרי כמה חודשים הסכים חבר שלי לתת לי חלקת אדמה קטנה אצלו בחצר...

בלילה שקט, כשהרחובות של תל אביב נמים את שנתם ורק קול גלי הים נשמע מרחוק, אני יושב מול המחשב ומהרהר במורכבות של אמון. כמו חוטים עדינים...

היכולת שלי לווסת את רגשותי אינה תלויה רק בטכניקות נשימה או בתרגילי הרפיה. היא תלויה, יותר מכל, באמון העמוק שאני רוכש לעצמי.

בלב הסערה המתחוללת בישראל, בין הדי התותחים והמילים הנזרקות לאוויר כחיצים, עומד האדם הישראלי ומנסה למצוא את דרכו. זהו מסע בין רגשות...

בתקופות של מתח חברתי, היכולת לווסת את רגשותינו הופכת לחיונית יותר מתמיד. דטאנט מציעה מגוון כלים מעשיים

בתקופה זו של מתיחות וקיטוב בחברה הישראלית, אנו בדטאנט מאמינים כי הכלים והעקרונות שלנו לניהול קונפליקטים וויסות רגשי רלוונטיים יותר מתמיד....

מניהול עימותים, דרך דיפלומטיה ועד לחינוך בין-תרבותי: מדריך דטאנט ליישוב סכסוכים יעיל ובניית שלום

על ידי אימון הגוף להיות מודע לסביבתו הפיזית כדי להשאר ממוקד במצב כאוטי, חיילים יכולים להיות מוכנים טוב יותר לתגובה מהירה ונחושה. טכניקות...

ארוחות חג מזמנות לנו שפע של אינטריגות משפחתיות, מפגשי שיא המייצרים הרבה לחץ וציפייה, ושלל הכנות ונסיעות התופסות את ההורים והילדים בלתי מוכני

כשהילדים שלי לא רצו לדבר איתי גם אני לא באמת רציתי לדבר איתם. רציתי שהם ישבו מולי ויענו לי על שאלות, רציתי לחקור אותם, רציתי להעיר להם, רצית

כשהתינוק שלי בוכה אני יכול לנסות להרגיע אותו בשירים או בצלילי" ששש" למיניהם. אצלי שירים ו"ששש" מקושרים לרוגע אבל אצל התינוק הבוכה זה עובד רק

אצל כל אדם מתקיים משולש של תלות הדדית בין מצב פיזיולוגי, מצב רגשי ויכולת קוגניטיבית. למשל, הדופק ישתנה יחד עם מצב רגשי של מצוקה (פחד,...

׳אחד המאפיינים של הגבריות הרעילה׳, כותב ב״הארץ״ מיכאל קרן מדטאנט, הוא דיכוי רגשי. וויסות רגשי, או אפשרות לשינוי וולנטרי של הביטוי ההתנהגותי

אין בפוסט הקצר הזה טקסט, תמונה או וידאו קשים לצפיה. חשוב להקפיד שלא יהיו. ההבנה של הטריגר חשובה לנו מאוד, במיוחד בניהול עימות במדינת...

העברתי את התהליך שלנו מאות פעמים, בכל מיני מקומות מיוחדים, אבל סדנה קטנה אחת נחרטה לי בזכרון. אני זוכר שלא הייתי מרוצה כבר כשנכנסתי לחדר...

סטניסלב יגרפוביץ׳ פטרוב - האיש שהציל את העולם על קבלת החלטות בחרום, רוסיה ופצצות אטום

מדוע, בנסיעה במהירות גבוהה, מפחד יותר הנוסע מאשר הנהג? האדם הפועל, בין אם הוא חובשת, טייסת קרב או אבא שנענה לבכי של התינוק, לוקח אחריות...